רש"י משתמש הרבה במדרשי חז"ל. אבל המטרה היא "ליישב פשוטו של מקרא", ולא לפרוס את כל הדברים. בסיפור האכילה מעץ הדעת טוב ורע ניתן למצוא דוגמא לכך.

חז"ל נחלקים מה היה האילן שאכל ממנו האדם הראשון*. האפשרויות כוללות חיטה, גפן, תאנה ואתרוג (וכפי שכבר סיפר לכולם הרב חיים נבון, חווה לא אכלה תפוח…). 
רש"י לא מביא את כל האפשרויות. בפירושו על הפסוק (ג', ז')

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.

הוא אומר:

עֲלֵה תְאֵנָה – הוּא הָעֵץ שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ: בַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, אֲבָל שְׁאָר הָעֵצִים מְנָעוּם מִלִּטּוֹל עֲלֵיהֶם.

כלומר, רש"י לוקח רק את הדעה שמתאימה להמשך הסיפור. זוהי דוגמא לדרכו להביא מדברי חז"ל כדי ליישב פשוטו של מקרא.

בהערת אגב נוסיף, שכדי להביא את מה שכתבתי לעיל הייתי צריך לדעת שיש דעות אחרות. אני מניח שיש עוד הרבה מקומות כאלה, רק שאיני מכיר מספיק את דברי חזל כדי להבין את עבודתו של רש"י.

*המחלוקת מובאת, לדוגמא: בברכות מ., סנהדרין ע:, בבראשית רבה ט"ו.