למה אוכלים מצות בפסח? כל ילד בגן יודע, כי זה כתוב בהגדה:

על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ

אבל מה אומרת התורה? והמשנה?

לפני שאביא את הפסוקים, אני מעוניין לתת הקדמה קצרה. זהו פשט הפסוקים, אבל בקריאה רגילה הרבה פעמים לא שמים לב. בחלק הראשון של פרק י"ב (פסוקים א'-כ', "החודש הזה לכם…") ה' מצווה את משה על קרבן הפסח, מבשר לו על מכת בכורות, ומצווה אותו על חג המצות. בהמשך (פסוקים כ"א-כ"ח) משה קורא לזקנים ומעביר להם חלק מדברי ה': הוא מצווה אותם על קורבן הפסח ומספר להם על המכה הצפויה, אך לא מזכיר את חג המצות. רק בפרק י"ג, לפני שהוא מעביר לעם את הציווי על פטר רחם, הוא מצווה אותם על חג המצות.

 

אז למה אוכלים מצות? בואו נראה:

הציווי של ה' למשה, שמות י"ב,ט"ו-כ' (נשים לב שהציווי הזה הוא עוד לפני היציאה ממצרים):

שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי.
וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.
שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.
כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.

 אז למה אוכלים מצות? מהציווי כאן זה לא ברור. בהמשך, בסיפור על היציאה עצמה, פסוקים ל"ד ו-ל"ט, שמהם לקוח הטעם שאומרים בהגדה (וצוטט לעיל):

וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ…
וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ …

אז הנה התשובה המוכרת. כי בני ישראל יצאו בחיפזון ולא היה להם זמן להחמיץ את הבצק. ובכל זאת – זה רמוז פה אבל לא נאמר במפורש!

 נמשיך לפרק י"ג, בו משה מצווה את העם על חג המצות. פסוקים ג'-ח':

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם … וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי … וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה'.
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

(מכיוון שזה בלוג על רש"י, אני חייב לציין שרש"י לא מקבל את הפרשנות שמדובר פה על חג המצות ואומר:
אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת – שֶׁל פֶּסַח.
הפרשנות הזאת מביאה אותו ישר לשאלה:
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ…" (בקשר לקורבן פסח), וְלָמָּה חָזַר וּשְׁנָאָהּ? בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.
והוא מסביר שבכל מקום מדובר על הגדה לבן אחר.)

אין פה סיבה מפורשת, אבל יש איזשהו רמז – "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

 נלך למשנה – פסחים פרק י' משנה ה'. נא לקרוא בעיון מה נאמר פה על המצה, כי זה לא מה שאנחנו רגילים לצטט מההגדה:

רבן גמליאל היה אומר:
כל שלא אמר
שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור.
פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים
.
מצה, על שום שנגאלו
אבותינו במצרים.
מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים
.
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים
".

אז התשובה ברורה: על שום שנגאלו אבותינו ממצרים. מסתבר שיש קשר עמוק בין הגאולה לבין המצה. מכיוון אחד, ה' גואל אותנו בשביל המצות – "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". מהכיוון השני, אנחנו אוכלים מצות על שום הגאולה.
התשובה כל כך ברורה, אבל אנחנו לא מבינים כלום…
קולמוסים רבים נשתברו על הקשר הזה, ונהרות של דיו נשפכו. ואני – רק על רש"י לספר ידעתי, והפעם אפילו זה לא.

אני מביא כאן מדברי אבי מורי ז"ל.
הוא אמר שהלחם התופח הומצא במצרים, ולכן איסור החמץ הוא חלק מההתנתקות ממצרים, חלק מאותה גאולה (
הערה: לא מצאתי חיזוק לטענה בחיפוש קצר ברשת, ולהיפך – בויקיפדיה מובא שהתפחת הלחם היא הרבה יותר עתיקה והומצאה במקביל בחלקים שונים של העולם. אם לאג'יפטולוגים שבין הקוראים יש מה להגיד אשמח לשמוע). אם נמשיך את הקו הזה אל הכיוון השני, נאמר ש"בעבור זה" משמעו – בעבור זה שאהיה מסוגל בעת הצורך להתנתק מהתרבות המצרית (ומן הסתם – גם מתרבויות שולטות אחרות) ולעבוד את ה'.

בגאולה יש מחוייבות לשני הצדדים: הקב"ה גואל אותנו, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים להיגאל…

עדכון:
בזכות הפסח מצאתי חיזוקים ומקורות להסברו של אבא ז"ל, שהלחם התופח הומצא במצרים, ואיסור החמץ הוא חלק מההתנתקות ממצרים:

ובזכות השיעור של הרב סמט עוד שניים: