ברשומה שהופיעה לאחרונה בארץ העברים (ובעקבות הדיון שאחריה), מופיעה השוואה מעניינת בין צאנו של יעקב לבין בני ישראל במצרים, כ"מעשה אבות סימן לבנים". אני ממליץ בחום לקרוא את כל הדיון שם (*).
כאן אוסיף לדיון הערה קצרה, הקבלה נוספת, שאינה נמצאת בפשט אלא רק בדברי חז"ל שמביא רש"י (להפתעתי! הייתי בטוח משום מה שזה מופיע בפסוקים עצמם. ואני עוד מחשיב את עצמי כחובב פשט – זה כנראה ההבדל בין חובבים למקצוענים…).

בבריחת יעקב מלבן מופיע (בראשית ל"א,כ"ב-כ"ג):

וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב.
וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד.
רש"י:
ביום השלישי – שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם.
דרך שבעת ימים – כל אותן שלשה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים ובשביעי השיגו לבן למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד.

בהקבלה, בבריחת ישראל ממצרים מופיע (שמות י"ד,ה'):

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ.
רש"י:
ויוגד למלך מצרים – איקטורין שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד', ובחמישי ובששי רדפו אחריהם וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי.

בשני המקרים, מה שהנרדף הלך בשבעה ימים, הרודף הלך בזמן קצר…

 

(*) כל הסדרה המדברת על בהמות כמייצגות את האדם היא מרתקת לדעתי.
בקצרה, הוא מביא את החמור של אברהם בעקידה ואת האתון של מרים, שמייצגים את הכוחות הנפשיים והמלחמה בהם; הגמלים שהלכו עם עבד אברהם, שמייצגים את אברהם עצמו; ואת צאנו של יעקב,
שמייצג את בני בניו של יעקב.

מודעות פרסומת